בשונה ממסכי מחשב, שהתוכן המוצג בהם הוא בגדר 'כתיבה שאינה של קיימא', הנמחקת ברגע בו המכשיר מנותק מהחשמל, הדיו האלקטרוני נשאר מודפס על המצע בדומה לדיו רגיל. לכן, תהיה הקריאה בספר שהודפס בדיו אלקטרוני בשבת תהיה זהה לקריאה בספר רגיל. לאור זאת, יש לחקור מספר שאלות נוספות: האם טעינה של דפים חדשים בשבת תהיה מותרת או שתחשב לכתיבה האסורה מדאוריתא? האם תהיה מותרת הגדרה מערב שבת של טעינה כזו? האם הספר האלקטרוני ייחשב למוקצה, ויהיה אסור לטלטל אותו בשבת בכלל?

דין כתיבה בחול המועד לא מבוסס על שאלת השרדותה של הכתיבה, אלא על סוג המלאכה – מלאכת אומן אסורה במועד, בעוד מלאכת הדיוט הותרה לצרכי המועד ולצרכי הרבים. חלוקה זו הובילה לדיון הלכתי אודות מעמדן של כתיבה ידנית ושל הדפסה 'מסורתית' בחול המועד: האם הפער בין מלאכת אומן למלאכת הדיוט נעוץ במאמץ – והדפסה תהיה מותרת – או שההבדל הוא ברהיטות הכתב והדפסה תאסר. דיון זה רלוונטי גם לדיו אלקטרוני – במידה והגורם המכריע הוא המאמץ, השימוש יהיה מותר, ובמידה והגורם הוא איכות ההדפסה, אסור יהיה להשתמש בדיו אלקטרוני בחול המועד.

גם במסך רגיל, אשר מוגדר ככתב שאינו בר קימא, עדיף שלא ימחקו שבעת השמות המפורשים. במקרה של דיו אלקטרוני, שיתכן והוא כתב רגיל, ברור שהדין חמור יותר, ויתכן שמחיקה תהיה אסורה בכלל. האם אין פתרון למצב כזה, או שיהיה ניתן למחוק את הכתב בהעברת עמוד או במנגנון של גרמא?

בספרות ההלכה, מקובלת הבחנה בין שני סוגים של מסמכים משפטיים: שטרי ראייה, שהם הוכחה משפטית לקיומה של עסקה, ושטרי קניין, אשר נותנים גושפנקה משפטית לאירוע (כמו גט). את שני סוגי השטרות נהגו לכתוב בצורה שתשרוד במשך תקופה ארוכה (על אף שביה"ד משמיד את הגט בסיום הגירושין, כדי שלא יהיה ניתן לערער עליהם). האם דיו אלקטרוני – שעשוי להיות עמיד למשך עשרות שנים – נחשב כעמיד מספיק כדי לשמש במסמכים כאלו?